ההתחלה היא במפגש עם החומר, עם הזיכרון, עם תנועה פנימית שמבקשת לפרוץ החוצה. הזכוכית אינה רק חומר גלם, אלא גם אמצעי הקשבה וגילוי, דרכה אני בוחנת תהליכים של פירוק והתמרה. תהליך העבודה עצמו מקבל מקום מרכזי, לא פחות מהתוצאה.

הזכוכית כחומר מהדהדת בי מתח מתמיד היא גם מגינה וגם חוסמת, אך בו-בזמן גם שקופה, פגיעה, חושפת. היא יוצרת חיץ כמו חלון או מסך דק שמפריד בין פנים לחוץ, אך מאפשר מבט פנימה. הכפילות הזו מאפשרת לי לעבוד איתה כעם מטאפורה על מה שאנו מנסים להסתיר, לשמור עליו סגור, ובכל זאת הוא מבקש להיראות. הזכוכית שומרת אך גם מגלה, היא עוטפת את מה שביר ובו-זמנית מעידה עליו.

באמצעות פעולות של חריטה, שבירה, שריפה ושכפול, נבנית שפה חומרית חיה ודינאמית. כל פעולה מולידה תגובה, החומר משתנה, נקרע, נבנה מחדש. מתוך השאריות והבלתי צפוי מגע הפיח, התזת האש מתגלים דימויים חדשים, שכבות, סימנים. אני פועלת מתוך הקשבה לתנועה שהחומר מציע, נותנת לכתם להוליך מאפשרת לצורות להיוולד מתוך השארית.

השבר אינו קו סיום אלא פתיחה חלון להתבוננות עמוקה פנימה, הסדק הוא נקודת חדירה, שבה החומר עצמו כבר לא מסתיר אלא חושף. גם כשאני עובדת עם נייר, בד או שמן אני מחפשת את אותו רגע, הרגע שבו מה שמתחת לפני השטח מבקש לצוף, להיאמר, להתגלות. תהליך העבודה עצמו הוא המהלך היצירתי חקירה פתוחה של זמן, חיכוך, חום, זיכרון.

אני מחפשת את הרגעים שבהם משהו חדש נולד מתוך מה שנפגע. כמו בקריאה בקפה, אני עוקבת אחר סימנים שמופיעים בחומר, מזהה תנועות, עקבות, זיכרונות חזותיים. שכבה אחר שכבה, נבנית עבודה שהיא גם תהליך וגם תוצאה כמו ציור מערות, שצומח מתוך מגע ישיר עם החיים, עם מה שנשמר וגם עם מה שמתעקש לעלות.