אם אני אומרת, "נלך לשחק?"

את אומרת, "נלך לשחק."

אם אני אומרת "טיפשה!"

את אומרת, "טיפשה."

אם אני אומרת, "לא רוצה לשחק יותר!"

את אומרת, "לא רוצה לשחק יותר."

ואז, אני מרגישה בודדה,

אני אומרת, "מצטערת,"

את אומרת, "מצטערת."

האם את הד?

לא, את כל העולם.

         (משיריה האבודים של קנקו מיסוזו)

האינסוף עבר דרך קנקו מיסוזו,

היא נפתחה אליו ברכות.

הוא עטה את דמותה השברירית והיפה,

והזמן נשא אותה אל תוך נשמתי,

הכמהה למגע של שלווה.

מהותה מילאה אותי כלחישה, אינטואיציה,

ניצוץ מעולם אחר הצית את מחשבותיי,

וחיבר אותי אל האינסוף,

אל האמת שבצורתה של קנקו מיסוזו.

                            (אריאל כבביה, "אני")