"ה־אני" מבטאת את מהות ה"אני" כבית, ככוח מאזן וכמנוע להתפתחות האנושית. העבודה מבוססת על התפיסה כי עצם קיומו של האדם נושא משמעות מספקת בפני עצמו – הוא משקף את מהותו ותכליתו בעולם, כפי שכל פרט ביקום תורם להרמוניה הכוללת.

גוף העבודה מגלם את האינדיבידואל האנושי, אשר מגדיר את תחושת הנפרדוּת שלו דרך גבולותיו, הן הפיזיים והן הנפשיים. עם זאת, ה"אני" מסוגל, בזכות יכולותיו הרוחניות והמחשבתיות, לשוב ולהתחבר אל העולם ולחוות את עצמו גם במצב של אחדות.

בתוך היצירה, כוחות ה"אני" מניעים שינוי והתפתחות. המבנה המעגלי משקף את מסלול ההתפתחות האנושי, החל מהחוויה הגופנית של כאב וסיפוק, דרך התנועות הנפשיות של סימפתיה ואנטיפתיה, ועד תחושת הנפרדות הטבועה בקיום הפיזי־נפשי של האדם. אולם, דווקא מתוך נפרדות זו נובעת האפשרות לחיבור, באמצעות חשיבה פעילה ואהבה אקטיבית, שהן הכוח המניע של הרוח.

פעולת הגזירה והתפירה ביצירה מסמלת את תהליך ההתפתחות של האדם, התמודדותו עם תחושות הנפרדות ושאיפתו לחיבור. תהליך העבודה התקיים בהדרגה לאורך כחודש וחצי, וסימני הפעולה נותרו חלק אינטגרלי מהיצירה – עדות מוחשית למעבר הזמן, לשינוי ולצמיחה.

ביוגרפיה מקוצרת

אריאל כבביה, יליד 1978, נולד וגדל בבואנוס איירס, ארגנטינה. עם סיום לימודיו בכלכלה בגיל 22 עלה לארץ. לאחר שירותו צבאי של שנתיים וחצי, בגיל 27, הקים וניהל חברת סטארט־אפ, אשר הונפקה בבורסה בלונדון לאחר שבע שנים. לאחר מכן הקים בית ספר לחינוך אנתרופוסופי במושב צופית. במהלך השנים למד אנתרופוסופיה, ייעוץ ביוגרפי, פיסול וכתיבה יוצרת. ב־2019 כתב רומן שטרם ראה אור. ב־2022 התפרסם ספרו הראשון, אוסף סיפורים בספרדית בשם "No todo está perdido". כיום הוא משלב את כתיבתו בתוך עבודות הפרפורמנס שלו. בימים אלו מסיים תוארMFA  באוניברסיטת חיפה.