אני צייר עם מקום

אני צייר של בדי צבע גדולים, המתלכדים ברטט צבעוני הנוצר בין משיכת מכחול אחת לשנייה. משיכות צבע צפופות היוצרות מרבדים של אור ושל הלך-רוח. שמות היצירות מרמזים על מקורות העבודה..

הציור נפתח בטקס: יציאה אל מקום עם הבד. הוא מתחיל כשאני שם – מול, מנגד ובתוך – כאילו הפרספקטיבה מתחילה מאחוריי. אני מניח את הבד על הקרקע; תנועה, מקצב, קווים וכתמים נוצרים ישירות עליו, ומערך שלם נבנה  כאנדר־פיינטינג.

בסטודיו, פעולת הצבע ממשיכה מתוך הרעיון המרכזי אך גם מתרחקת ממנו. הקומפוזיציה נבנית מתוך פעולת הצבע, לעיתים מחושבת, לעיתים אינטואיטיבית. קווים המתפקדים ככתמים, תוחמים מרחבים צפופים של נקודות. הצבע הלבן נע מעל ומתחת, כמבקש לשוב אל פני השטח שהתכסה וליצור אחידות.

הדימוי הציורי נבנה כיחידות מולקולריות, בדומה למבט מיקרוסקופי בפרטים המרכיבים מארג אחיד. תכשיטנות מדיטטיבית מקרוב ומרחוק חוויית מאבק: מעגלים יוצרים מעגלים, בתנועה צבעונית המתכנסת פנימה, לתוך עצמה ומחפשת אחיזה בתנועה נגדית.

דרך הפירוק נוצר משהו חדש, שונה, אך שזור בנימים רבים אל הפעולה הראשונית. פני השטח יוצרים  מפגשים של עבודת מכחול וצבע, מארג חזותי הנמתח מימין לשמאל, למעלה מטה, פנימה והחוצה אל הצופה. רמיזה לנוף: קו אופק, שמים וארץ, הנוף נותר כזיכרון מרומז,  ההולך ומתנתק מהמקום הגיאוגרפי, ומותיר מארג צבעוני של אחידות, מתח שקט וחמלה.