גליה שרתיאל, בת 59 ותושבת רמת גן. 

שם התערוכה: יחד

בעבודותיי, גופי הופך לכלי ביטוי פוליטי ולמטאפורה של הזמן והמקום שבהם אני נטועה. הוא מתפקד כגיבור – הן כסובייקט והן כאובייקט לביקורת – וכחלק מקולקטיב. גבולותיו כישות של סובייקט יחיד ונפרד נפרמים, ואני עצמי הופכת לאובייקט שאותו אני בוחנת.

בתערוכה זו אני אוספת, בדימוי ובצליל, קולות שונים שעולים מתוכי: לעג ומאמץ, נוכחות והתפעמות מהעולם לעומת התרחקות ודחייה ממנו. כל אלה מתקיימים במקביל לחיי היום-יום, ומתוך ביקורים בפינה נידחת בצפון בקעת הירדן, במסגרת התנדבותי שם ב״נוכחות מגינה״. תושבי בקעת הירדן הפלסטינים נרדפים ומגורשים בהדרגה בידי הזרועות השונות של הכיבוש הישראלי שאני וגופי שותפים לו.