אני שומרת על זכות השתיקה

‏אני חווה את המציאות המקומית כ‏רוויה‏ ‏בדעות קדומות השלובות בשיפוטיות ופוליטיקת זהויות, המתבטאות באלימות. ‏בהתאם לשינויים שלטוניים, הכוללים מקרים חוזרים של צנזורה ודיכוי אמנותי, אני מרגישה סכנה אישית בהבעה של כל דעה מוגדרת וברורה. 

לכן אני פונה לציור המופשט שמאפשר לי ולצופות חוויה פתוחה, משתנה ומורכבת יותר, שאינה ניתנת למסגור וקיבוע.

אני סומכת על השפה הויזואלית והלא מילולית כנתיב תקשורת, אופציה לביטוי של שיח פנימי בין הנפש לגוף במהלך הציור. המופשט מאפשר שיקוף מצב המכיל מגוון נקודות מבט- בניגוד לנרטיבים היסטוריים מקומיים.

הציורים לא נועדו לענג את הצופים, אלא לשקף נקודה בזמן המושפעת מהעולם הפנימי, מהסביבה, ומתנודות התודעה.