נטע בן עטר

בעבודתי אני יוצאת מן השפה, הכוח המעצב את זהותנו האישית והתרבותית. על הקלף, הנושא את שפת אמי במקורה, הכתב חדל להיות אמצעי לקריאה בלבד ועובר התמרה לצורה, לחומר ולדימוי. האותיות נמתחות, נכרכות ונפרמות לכדי גוף פיסולי, המבקש לבטא את מה שהמילים אינן יכולות עוד לומר. הקלף, חומר חי־מת הנושא את זיכרון הגוף והרוח שעטפו אותו, נושא את עקבות הזמן, הכאב והעדות. בין גוף לשפה, חומר ורוח, באמצעות פיסול מיצב, ווידאו. אני בוחנת קדושה וחולין, שייכות ומהו אנושי.