לא ירד גשם 

אנו נולדות ומתחילות לגלות את ״המקומות״ באמצעות החושים שלנו. אנחנו מועדות ונופלות על האספלט, ומגלות שהאספלט קשה ומחוספס, והמזרון רך.  מגלות את העצים, הריחות הטובים וגם את הלא נעימים, לעיתים אפילו הולכות רחוק מדי וטועמות את האדמה של ״המקום״ הזה, עד שיבוא מבוגר ויגיד לנו, "זו אדמה, והיא לא אכילה". עבורנו, ״המקום הגדול״ בהחלט יכול להיות מיטתם של ההורים. אנו גדלות והמרחב מתכווץ ומקבל מימדים דיאלקטיים שונים הקשורים ליחסנו הדינמי עם ״המקום״. 

היחסים שלי עם עיר מולדתי שפעמר (שפרעם) הם יחסים מתנדנדים, בין ניכור להיכרות.  בעבודה זו אני עוסקת ביחסים המורכבים האלה וביחסים בין הייצוג הטקסטואלי של המקום לבין המרחב החומרי, דרך הנרטיב האישי-משפחתי וניסיוני האמנותי להיטמע במקום ולפעול מתוך מורכבותיו. בתערוכה מוצגים מיצבי וידאו וטקסטים שנוצרו בעקבות שוטטותי היומיומית בעיר וכתיבת סיפורים בהם אני שוזרת בקולי את קולם של בני ובנות משפחתי .